יום שבת י"א תשרי ה'תשפ"ה, 12-10-2024
גודל עניין אמירת אמן והסכנה באי ענית אמן
סיפור זה נשלח ע"י הרב פינטו בכל ערב ראש חודש למען ידעו כמה גדולה וחשובה אמן וכמה מסוכן שלא לענות אמן.
עלות השחר: 05:28,
הזריחה (הנץ החמה): 06:45
שעה זמנית יום: 00:57:10 שעות,
סוף זמן ק"ש הגר"א 09:36
סוף זמן תפילה: 10:33
חצות היום: 12:28, חצות הלילה: 12:36
זמן השקיעה: 18:11,
צאת הכוכבים: 18:28 לפי אופק תל אביב
*מוצאי שבת: 18:50* ר"ת: 19:23
הזמנים בחסות Kodesh.Click *תפילות, ברכות וסגולות לזיכוי הרבים*
ולע"נ שלמה (סלים) חי בן דניאל
ולע"נ ידידי דניאל מרדכי בן רג'ינה
ולע"נ אבי מורי גד בן חנה
ולע"נ אשת החסד הרבנית שרה בת סולטנה.
שעות הלילה: 12:17 שעות, משמרת לילה: 04:05 שעות.
משמרת ראשונה: 18:28, משמרת שניה: 22:33, משמרת שלישית: 02:39
מולד הלבנה הבא בעוד 19 ימים.
מולד הלבנה: יום רביעי כ"ט אלול ה'תשפ"ד, שעה: 21:50 10 חלקים, 02-10-2024 למנינם
מולד הבא: יום שישי ל' תשרי ה'תשפ"ה, שעה: 14:48 4 חלקים, 01-11-2024 למנינם
סגולת האר"י הקדוש לחודש אלול
הנהגת כ"ק האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו, בכל ערב ראש חודש
לכל בני הקהילה הקדושה, מבקשים אנו מעומק הלב, באימה וחרדה, להוסיף בלימוד הקבוע ב-״בשרו מיום ליום״ בכל ערב ראש חודש, לספר וללמוד המעשה הזה, שיהיה חקוק לזכרון עולם. לדעת ולהודיע המעלה הרמה של ענין אמן והסכנה באי אמירת אמן. וכך מידי חודש בחודשו, יספרו בני קהילתנו המעשה וירוממהו בקהל עם, ״עד כי יבוא שילה״ ונזכה לגאולת עולמים.
והנה דבר המעשה אשר מקטנותנו הקפדנו כל ערב ראש חודש, לספר אותו לבני ביתנו, ומהיום הזה ראש חודש שבט, יהיה לזכרון לפניך בשחק.
הנה בספר ״דרך משה״ מביא סיפור נורא, בחומרת המזלזל בענית אמן, וזה לשונו: לאחי ורעי בני ישראל, אספר לפניכם מעשה רב ונורא שנעשה בזמן הגאון רבי מרדכי יפה, ״בעל הלבושים״ ומעשה שהיה כך היה:
הגאון רבי מרדכי יפה, היה מקודם אב בת דין וראש מתיבתא בקהילה קטנה.
והרים ה' כסאו והגדילו למעלה, שבאו שליחים מקהילה קדושה ״פוזנא״ לקבלו עליהם לאב בית דין וראש מתיבתא.
כי היה גאון רב בנגלה ובנסתר, כאשר כל הרואה יראה בספריו הקדושים שעשה עשרה לבושים.
מקודם היה כונתם לשמיים, שלא קבלו אב בת דין, אלא לפי תורתו.
וכאשר הביאו לו אגרת רבנות כנהוג, השיב הגאון הנ״ל למשולחים, אקבל הכתב מכם ואהיה לכם למורה. ואמנם תכף ומיד לא אוכל לנסוע עמכם, מפני שעדיין לא למדתי חכמת עיבור החודש, ואין שום אדם במדינות הללו ללמוד ממנו.
על כן אסע מקודם למדינת איטליה, לוונציה, לחכמי הספרדים שהם בקיאים בחכמה זו ושם אלמד מהם החכמה הזאת.
ונסע תכף הגאון הנ״ל ולמד אצל החכם אבוהב הספרדי, לערך רביעית השנה, ולמד ממנו כל החכמה הנ״ל באר היטב, כאשר נראה חכמתו בספר ״לבוש הדר יקר״ ובהלכות ראש חודש מקצת מהם.
ויהי מקץ הימים הנ״ל ויקרה מקרה, שהיה שם תינוק אחד בן הרב החכם אבוהב, לערך בן חמש שנים. ואכל התינוק פרי אחד וברך ״בורא פרי העץ״ בקול רם וענו כל בני הבית ״אמן״ על ברכת התינוק.
והגאון מורנו רבי מרדכי יפה הנ״ל לא ענה אמן, שלא במתכוון.
והחכם רבו של הגאון הנ״ל, כאשר ראה שלא ענה אמן על ברכת התינוק, כעס עליו כעס גדול ונידה להגאון רבי מרדכי יפה וגער בו בנזיפה.
והמתין הגאון רבי מרדכי יפה שלושים יום, כפי הדין שמנדה הרב לתלמיד, ואחר כך בא הגאון רבי מרדכי יפה לפייס את רבו, ולא היה רוצה למחול לו.
ואמר לרבו, רבנו ימחול אדוני, ויאמר לי, מה פשעי ומה חטאתי נגדו, ומה חורי האף הגדול הזה ? השיב לו החכם הנ״ל, ידוע תדע שאהבה גדולה ושלמה שאינה תלויה בדבר אהבתיך, יותר מבני. אבל תדע נאמנה, שהיית חייב מיתה, בשעה שלא ענית אמן, על הברכה של התינוק.
ואמנם באמת ובתמים אני מוחל לך, רק בתנאי זה: שכל מקום ובכל קהילה אשר תדרוך כף רגלך, תדרוש ברבים ותודיע להם את החטא והפגם הגדול, של מי שאינו עונה אמן, על כל ברכה השומע מישראל. וכן תצוה לבניך ולבני בניך עד סוף כל הדורות, שיספרו המעשה הגדול והנורא, מה שאספר לך:
וכך היה המעשה שבמדינת אספאניא, היו קהילות קדושות קודם גזרת שנת תתנ״ו. והייתה שם עיר גדולה לאלוקים, עיר ואם בישראל. והיה שם מלך אחד והיה רוצה לגרש אותם כמה פעמים. והיה שם אב בית דין חסיד ועניו גדול ועשיר גדול והיה נושא חן בעיני המלך. ובכל פעם שהיה דעתו לגרש את היהודים, היה החסיד הנ״ל מפר עצתם ומבטל דעתם.
ויהי היום ויכעס המלך על היהודים וציוה לגרש אותם. באו כל בני הקהילה לחסיד הנ״ל, שילך למלך להמליץ בעדם ולבטל הגזרה כפעם בפעם כי הצליח מעשה השטן בעוונותינו הרבים.
ובאו לעת המנחה לחסיד והשיב להם החסיד הנ״ל שילך עימם, רק שרוצה להתפלל תחילה תפילת המנחה, ״ראשית חכמה יראת השם״. והפצירו בו ואמרו לו, זו גם כן מצוה רבה להציל את כלל ישראל, ועתה הוא עת רצון לפני המלך, ואחר כך תתפלל. ויעש כן החסיד והלך עימם לחצר המלך.
ויהי כאשר ראה אותו המלך, נשא חן בעיניו וירוץ לקראתו, ויחבק וינשק לחסיד הנ״ל, וסבר החסיד בדעתו שבוודאי יבטל הגזרה, מהגֵרוש הנ״ל והיה מדבר בדברים אחרים עם המלך.
ובתוך כך בא כומר אחד ממדינות המלך הרחוקות לפני המלך, ויפול לרגלי המלך ויברך את המלך ברכה ארוכה וחשובה בלשון לאטי״ן והחסיד הנ״ל לא הבין את דבריו. וכשראה החסיד שיעבור זמן מנחה, הלך לקרן זוית אחת, להתפלל מנחה. ודעת החסיד היתה שיש לו שהות להתפלל קודם שיפסיק הכומר הנ״ל מלברך את המלך.ובתוך תפילת החסיד, קם הכומר ההוא על רגליו וציוה לכל העומדים בבית המלך, לענות אמן על הברכה, כדי שתתקיים ברכתו. ויענו כולם יחדו אמן והחסיד לא הבין לשונם ולא ענה אמן, ולא היה רוצה להפסיק בתוך תפילת מנחה. ושאל הכומר הנ״ל אם ענו כל בני ביתו אמן? השיבו כן. ושאל אם גם היהודי ענה אמן? והשיבו לא, כי הוא מתפלל.
ויהי כאשר שמע הכומר שלא ענה היהודי אמן, תלש את שערות ראשו... וצעק צעקה גדולה ומרה... ואמר, אוי על המעשה הרע הזה, שבעבור היהודי הזה, לא תתקיים ברכת המלך, שלא ענה אמן על ברכתי. ויהי כאשר שמע המלך את דברי הכומר, ויקצוף המלך מאוד ויתהפך על החסיד לאכזר. ויצוה את עבדיו להרוג את החסיד ולנתחו לנתחים. ויעשו כן, וימיתו אותו בייסורים קשים בעוונותינו הרבים, וינתחוהו וישימו את הנתחים בתוך השמלה וישלחו אותו לביתו.
ואחר זאת גרש המלך את כל היהודים.
ובאותה העיר היה עוד חסיד אחד, חבירו של החסיד הנהרג. והוא היה יודע מחסידותו של אותו חסיד הנ״ל, והיה תמיד כמתרעם על מדותיו של הקב״ה כביכול. וישפוט אותו החסיד בדעתו, שבוודאי עבר החסיד הנהרג, איזה עבירה בצנעה.
כי מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא?
וכי חשוד הוא הקב"ה להעניש אדם על לא עוול בכפו?
והיה אותו החסיד מתענה ובוכה ומתפלל, שיודיעו לו מן השמיים על איזה חטא, נהרג החסיד הנ״ל במיתה משונה. והתבודד החסיד ההוא בחדר מיוחד, יושב ומשתומם על החסיד הנהרג, ובא אליו החסיד הנהרג בעצם היום הזה בחדרו, אשר הוא יושב לבדו ומשתומם.
ויחרד החסיד החי חרדה גדולה. ויאמר לו החסיד הנהרג, אחי אל תירא ואל תֵחַת. ואמר אליו החסיד החי, יודע אני שחסיד גדול היית, על כן תאמר לי על מה עשה לך השם כך? ומה חורי האף הגדול אשר עבר עליך, שהרגו אותך במיתה משונה?
והשיב החסיד הנהרג, אני אגיד לך האמת, מימי לא עשיתי שום עבירה. רק הקב״ה כביכול מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ורוב העולם אינם נזהרים בעוונותינו הרבים בזה החטא, שפעם אחת עשה בני הקטן ברכה על הפת, ושמעתי ולא עניתי אמן על הברכה.
והאריך לי הקב״ה כביכול אפו, עד המעשה שנעשה לי בעומדי לפני מלך בשר ודם, שלא עניתי אמן על ברכת המלך, ויחר למלך מאוד. באותה שעה בית דין של מעלה, דנו אותי על שלא עניתי אמן, על ברכת בני.
לכן אתה חביבי, תספר באוזני בניך ובני בניך, לכל באי עולם, את המעשה הזה ותזהירם, על ענית אמן. ופרח לו איש האמת החסיד.
לאחר שסיפר החכם הספרדי הנ״ל (אבוהב) את המעשה הזה לגאון רבי מרדכי יפה, ענה ואמר לו, אל תתרעם עלי שנידיתי אותך, כי נתכונתי לטובה, למען תהיה כפרה על עוונך. ואני מוחל לך אבל בתנאי, שתדרוש ברבים להזהירם על ענית אמן!
ומסיים שם בספר ״דרך משה״ וכאשר נתקבלתי להיות מוכיח בכל המדינות תודות לאל, אמר לי חמי ז״ל, מאחר שנדבקת בזרעו של הגאון מוה״ר מרדכי יפה, מוטל עליך הדבר לדרוש עבורו, בכל הקהילות המעשה הנורא, ולהזהיר בני ישראל על ענית אמן.
על כן ירא וחרד על דבר השם, יקרא המעשה הזה פעם בחודש, להודיע לכל בני ביתו העונש הגדול, למי שאינו עונה אמן, אפילו על ברכת התינוק שלו. ומכל שכן, בבית הכנסת שהחזן חוזר ומתפלל תפילת שמונה עשרה.
ובפרט בשתי ברכות דאין העולם נזהרים בהן בענית אמן,
אחת אצל ״המחזיר שכינתו לציון״, אומרים תכף ״מודים אנחנו לך״ ואינם עונים אמן!
ואצל מעריב של שבת בברכת ״השכיבנו״ כשמסיים הש״ץ ״ועל ירושלים״ מתחילים תיכף ״ושמרו״, על כך צריכים להיזהר לענות אמן, קודם ״מודים״ וקודם ״ושמרו״.
ואיתא בספרי מוסר, שחסיד אחד התענה על אריכות הגלות ונתגלה לו בחלום, איך תבוא הגאולה והעולם אינם משגיחים לענות אמן על ברכת הגאולה, וזהו ״המחזיר שכינתו לציון״ ועל ירושלים וגורמים לחזן שעושה ברכה לבטלה ח״ו. וכבר המה מורגלים בזה בעונותינו הרבים.
על כן אני מתקן בכל הקהילות ובכל מקום שאני נוסע לזכות את הרבים, גוזר אני על כל החזנים, קודם ״מודים״ וקודם ״ושמרו״ ימתין החזן מעט, אחר סיום הברכה, ויכה באגרוף על התבה שקורין עמוד, כדי שיזכור להקהל אנשים, נשים וטף, לענות אמן.
ואז מנערותו ירגיל הנער בזה, וההרגל נעשה טבע, גם בזִקנוּתוֹ לא יסור ממנו.
ואם לא יעשה החזן זאת, העונש על החזן, שהוא גורם מיתה לשומע ואינו עונה, ובאמת תכף ומיד חייב מיתה ח״ו, רק הן בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה, ובא לידי עניות ח״ו ועני נחשב כמת.
על כן אחי ורעי, לא יהיה אמן הזה קל בעיניכם. ע״כ מה שמובא בספר ״דרך משה״
ובבקשה מכל בני הקהילה הקדושה ״שובה ישראל״ להשתדל בכל ערב ראש חודש, לספר הסיפור הזה ולחזור ולשנן אותו. ולהקפיד הקפדה גדולה בענית אמן ובזכות אמן נזכה לגאולה שלמה.
יאשיהו יוסף פינטו.